תוכן

י. היופי
היופי: הוא ענין קבוץ של הרבה פרטים משונים זה מזה, ואשר הרכבתם והתמזגותם, דהיינו מה שכל פרט נותן ומקבל מחבירו, וגם כל פרט לפי מה שהוא עצמו לבדו, הנה צירוף כל אלו ג' בחינות עושה היופי: הא' כל פרט לפי עצמו. הב', מה שמקבל ונותן לחבירו. הג' התמזגם לכלל אחד.
אשר על כן כל עובד ה' צריך להתבונן בכל הפרטים ואותיות הבריאה, אשר עליהם מתישב ומתלבש אורו וישעו ית', ובכל מאמצי כוחו להדגיש ולמדוד כל חלק פרטי להמציא לו התאמה יתירה לכוונה הנ"ל, וצריך להיזהר לשקלו בדיוק נמרץ על ג' הבחינות הנ"ל.
כי תקיש לאומן המצייר את הפרח, שכל עלה ועלה יש לה שיעור מדוייק לפי עצמה, ואם יכשול האומן ויקטין או יגדיל עלה אחת יותר מכשיעור המותאם למזג כל הפרח, הרי ישחית כל מלאכתו.
והעיקר צריך להתבונן, שענין היופי אין לו שום מכוון לגבי חלק פרטי, כי אדרבה, שיש עלים שכל שימושם בהיופי הכללי של הפרח הוא בתמונה מאוסה שלהם, ואם האומן יכשל וייפה אותה מעט, אז ישחית כל מלאכתו. והנך רואה שאי אפשר כלל לעבוד על בחינה אחת, רק על ג' בחינות הנ"ל יחד, והבן כל זה.