תוכן

ד. איזהו חכם המכיר את מקומו (ע"פ אבות ו, ו)
זה הכלל, אשר כמו גוף דומם מתחלק לאטומים פרטיים שמכללם נבנה גוף הדומם, כן גוף חי מתחלק לאטומים חלקיים שכל אחד נבדל וחי ומרגיש בפרטיותו עצמו, שהם נקראים מיקראבין.
ואם יתפוס השכל כללות כל הפרטים שבהמציאות שלפנינו, לענין אחד ולגוף אחד, שגם המשכיל עצמו הוא חלק קטן מגוף הזה, אז מתברר לו הכל בנקל.
דהיינו שהוא ית' דומה לנפש האדם המתלבשת בו ומחייהו ומפעיל בו כל פעולותיו, והעולמות בכל הדורות המה רק בחינת גוף אחד בלתי מתחלק, אלא בדומה לגוף פרטי עם מיקרובים חיים ושכליים שבו, כמבואר בקונטרס עיין שם, ומיתת הדורות דומה כמו בשרו ועורו של גוף פרטי ההולך ונשחק לרוח היום, והולך ומתחדש למקרים של הזנתו, אשר כל זה אינו גורם הפסד לבעל הגוף, אדרבה, מחייהו ומענגהו וכו', ובדרך הזה אפסו כל הקושיות. וענין שכר ועונש הוא ממש ענין טבעי המגיע לכל מיקראב הפרטי של הגוף הזה.
[וגם כל מיקרוב שכלי שבמוח נבחן כן, דהיינו כל מיקרוב פרטי השולט בשעתו, נוטל הפרט הזה ההרגשה והתענוג של כלל הגוף].
אלא שיש כאן ענין אחד נוסף על מיקרובים הפרטיים, דהיינו שכל מיקרוב ומיקרוב של גוף הכללי, מסוגל לחיות ולהשכיל ממש כל אותו השיעור של תענוג ושכל המושג וגוף הכללי בכל הזמנים ובכל הדורות, על דרך שאמרו ז"ל (קידושין מ, ב) "מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות", או "כל העולם לא נברא אלא לשמשני" (קידושין פב, א), והוא סוד השכר ועונש בכללות.