תוכן

ג. צורת אדם
סימן לאדם הנבחר של היצורים הוא ענין התביעה שבו להכרתו ית', שאין זה נוהג בבעל חי.
ובאמת הוא תביעה ראשונה של כל בעל שכל כשבא לאיזה בירה לדור בה ולהנות ממנה, הרי שנתעורר בו רצון מחויב לידע מי הוא בעל הבירה שהכין לפניו את כל אלה, גם אם יש לו רשות חפשי דלית דין ולית דיין ליקח מכל הבא בידו, או שיש לו גבול? ומה המה הגבולים? ומה המה העונשים כשישיג ויעבור על הגבול? וכדומה. והם המושכלות הראשונות לכל בר דעת – ועי' לקמן בביאור "צלם ודמות".
הטעיה ראשונה
הוא חומר ההשגה – המתחבר מתוך ב' דברים: א' שבהכרח מחויב מציאות הראשון להיות בלתי התחלה, שחוק הזה מאוכזב בתפישת השכל. הב' הוא הבלבול שבהנהגות בני אדם המראים בעליל שכל איש הישר בעיניו יעשה ורשעים עושים חיל וכו'.
ואם מתיישב בעיניו הא', הרי הב' יעמוד על ירכו. ואם מתיישב בעיניו הב', חוזר הא' ומטעהו.