תוכן

טו) ובמ״ש, כי משליש תחתון דחסד הת״ת, נכפל לב׳ שלישים, ושליש א׳ עלה לכתר ז״א, ושליש א׳ לכתר נוקבא. ובזה תבין פסוק, והיה יום אחד הוא יודע לה׳ לא יום ולא לילה, כי כתר זו״ן, שניהם נעשו משליש א׳, וזהו יום א', ואינו לא מן הז״א לבדו, הנקרא יום. ולא מן הנוקבא לבדה, הנקרא לילה. רק של שניהם יחד. וזהו לא יום ולא לילה. וז״ס ב׳ מלכים משתמשין בכתר א', שוה לשניהן, בבחי׳ זה השליש תחתון, הנחלק לב׳, כנ״ל. וז״ס נעוץ סופן בתחלתן, כי כתר ומלכות ממקום א׳ חצובים.