תוכן

ט) ואח"כ ירד אור המלכות לבדה בכלי, ועם כ"ז לא יכלה לסבלו, ונשבר גם הוא. והטעם הוא במה שהודעתיך לעיל בדרוש העקודים, כי כאשר שם חזרו אורותיהם להכנס בכלים שלהם, נשאר אור הכתר בשרש העליון, ולא חזר, ונמצא כי באו האורות שלא במקומם, אור חכמה בכלי הכתר וכו', עד אור מלכות בכלי היסוד, ונשאר כלי של המלכות ריקם. ונתבאר שם, כי זהו טעם, היות לעולם המלכות נקראת דלה ועניה, אספקלריא דלית לה מגרמא כלום, לפי שהאור שבא אח"כ לתוכה, אינו האור שלה עצמה הראשון, אבל הוא אור א' חדש, מכח זווג או"א כנז"ל, וזהו אומרו דל"ל מגרמה כלום, פי' שאינו אור שלה, רק אור נמשך אליה ממקום אחר, ולהיות כי הענין הזה אירע במלכות העקודים, ונודע כי הנקודים, כל הכלים שלהם, נעשו ע"י הסתכלות אור העין באורות העקודים כנז"ל באורך, ולכן כיון שבעקודים עצמם היה הכלי של המלכות חסר מן האור שלה עצמה, ג"ז הכלי של מלכות דנקודים היה חסר, ולא יכול לסבול ולקבל האור שלה עצמה, ולכן נשבר.