תוכן

ב) עוד מצאתי כתוב, וזה לשונו, מעוט הלבנה מאי ניהו, דקאמר לכי ומעטי את עצמך, היינו דכלהו מלכיות דידה, דהיו בכל תשעה ספירן, כלהו אנפילו, ונחתו לתתא בהדה, מה דלית הכי לכלהו ספירן, דכולהו אית להו חולקא בספירן, בר מינייהו. דהא כתר כלול מכלהו, וכן חכמה, וכל די בתרה, אבל מלכות אתנטילת, וכלהו הוו תשעה בלבד. דכל מה דהוה מינה לעילא בהדייהו, נחית לתתא בהדה, ואיהו שלימו דכלהו, דבר מינה כלהו הוו תשע, דכלא דילה נחית לתתא. ומשום הכי, הויא אור חוזר, דלית לה לעילא כלום, ובעאת לאהדרא ולסלקא לעילא, והיינו דלית לה מגרמא כלום לעילא. אלא כלא לתתא בהדה. דיקא נמי, דקאמר דלית לה, ולא קאמר דלית בה. ומשום הכי בעינן לסלקא לה לעילא, דליהדרו לאתרייהו כלהו מלכיות דידה, ואיהו בהדייהו. וזה נמצא מכתיבת יד הרב זלה"ה.