תוכן

כב) ואפשר, כי הנה סוד תפלת החול, אינם רק עליות פנימיות התחתון, להלביש החצוניות העליון, אך החצוניות לעולם במקומו ממש, אלא שתחלה היה יונק מן העצמות עצמו, אמנם אינה עולה למעלה כלל, וכן בקבלת שבת, אין עליה רק מהפנימית לבד, או החצוניות כולו נשאר במקומו, ואינו מרויח בחי' עליה כלל, רק שמלביש אל העצמות, כנזכר כי הכלים לבדם הם העולים, אך העצמות נשאר במקומו. שאין ההיפך כנז"ל, כי האמת הוא שכל הריוח הוא בקבלת שבת, אלא חצוניות העולמות, והוא הנזכר שם, שהוא בדרך תפלת החול, והוא, כי אז אנו מתקנים את החצוניות, ומסירין הקליפות, בסוד יפנה ויטול ידיו וכיוצא, ודוגמתו הוא רחיצת פניו וידיו ורגליו בחמין בערב שבת. ואחר כך ע"י הקרבנות מתקנים החצוניות עצמו, לשיוכל לקבל אור העצמות שלא ע"י אמצעי, אלא הוא עצמו יהיה פנימיות. וכן הענין דוגמתו קבלת שבת, על ידי המזמורים. ולעולם הריוח אל החצוניות, שיתקן ויזדכך ויהיה פנימיות, ויקבל הוא בעצמו אור העצמות.