תוכן

כט) ודע, כי ענין ההתפשטות הנזכר, איננו צודק היטב, רק בדעת דצלם דאימא, כי דעת דצלם דאבא, החסדים וגבורות שביסוד דאבא, אינם מתפשטות בז"א כלל, אלא ביעקב, כנודע. ודע, כי תרין מוחין חו"ב דז"א , נמשכו מתרין מוחין, מחו"ב דאבא, אבל מוח הג', הנקרא דעת כלול מתרין עיטרין, לא נמשך מדעת דאבא, אלא נמשך מן החסדים וגבורות, המתפשטים בו"ק דגופא דאבא, ולכן יש בו התפשטות חסדים וגבורות בגופא דז"א. ולא עוד, אלא שכל זה המוח הג', הוא עצמו כלו, יורד עד תרין כתפין דז"א כנז"ל, להיות כי מקום כיוצא בזה, היה מקומם באבא, אך אין זה אלא בעת איזה פגם בתחתונים. אך דעת עליון הנעלם, נמשך ממוח דעת דאבא עצמו. וכן עד"ז הוא, בענין שני דעות: עליון, ותחתון, שבצלם דאימא.