תוכן

יד) והנה ז״ס שאז״ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה, נברא ממנו מלאך אחד. והענין, כי המלאכים נבראים ע״י זווג רוחני העליון הזה, ולכן חיים וקיימים לעד. אך בני אדם באים ע״י זווג תחתון גופני, שהוא מבחי׳ היסוד עם המלכות, לכן הם מתים. ובמ״א נתבאר ענין זה. עוד יש יתרון א' אל זווג נשיקין, כי הטפה ההיא יוצאת מהמוחין ממש דברישא. אמנם זווג התחתון, אין הטפה ההיא נמשכת מהמוחין עצמן, אלא מבחי׳ הה״ח המתפשטין בגוף, מחסד עד הוד, ושמור כלל זה בידך .