תוכן

יז) יז, רוחא קדמאה, הוא נר״ן של הנקבה, שהוא ב״ן ס״ג מ״ה כנודע, והוא רי״ו גבורה, שכל אחד הוא בסוד ע״ב ע״ב ע״ב. ובזווג ב', אז נותן בה ע״ב ממש, שהוא חיה שלה, ואז ראוי לזווג גמור להוליד, כנודע שגם הזכר אינו מוליד, עד שיהיה לו חיה, שהוא חכמה שבו. אמנם בביאה ראשונה, תמורת ע״ב שלה, שהוא חסר ממנה, נותן בה סוד אור זרוע לצדיק, שהוא נעשה נשמה לנשמה, שהוא ע״ב של צדיקים.