תוכן

כד) אחר הכל, תכוין אל שם אלוה, ויש בו כמה כוונות: ראשונה, תכוין ששם זה הוא מלבוש הנשמה, השומר אותה מיד החיצונים, כמ"ש בסבא דמשפטים על פסוק בבגדו בה. ולכן בלילה אשר הנשמה עולה, צריך להעלותה ע"י שם זה, ולהעלימה מן החיצונים, שלא יתאחזו בה, כמי שמתכסה בטליתו. וענין עליה זו, הוא שעולה עד יסוד דנוקבא העליונה, בסוד מ"ן כנודע, ואז נעשית באר מיין נבעין, ולכן יכוין בשם הנזכר במלואו, כזה: אלוה, אלף למד וו ה"א.