תוכן

טז) וצ״ע ממ״א מ״ש, בענין האצילות, שפנימותיו אהי״ה ביודי״ן, אך הכוונה כי סוד הנועם הוא בבינה, א״כ אינו מדבר עתה בכללות האצילות, שא״כ שם ע״ב דיודי״ן, הוא (האמת) פנימי, שהוא בחכמה, ונודע כי האצילות הוא בחכמה, אלא שמבינה שבו, בסוד והבן בחכמה, שהוא אהי״ה, נמשך הנועם, והוא אחוריים, שבו תקמ״ד. ובריאה נגד תבונה ויש״ס, ז״ס, בסוד וחכם בבינה. שהם הפנים של התבונה, שהם תקמ״ד, והאחוריים שלה, הוא ס״ג.