תוכן

טו) והרי ג׳ בחי׳: חיצון, אמצעי, ופנימי, דכלי דז״א, שהם: מלכות דז״א, וז״א דז״א, ואו״א דז"א. וכ״ז בחי׳ הכלים, וכנגדן בעצמות, נר״ן. ומלכות דז״א, נעשים חיצונית אחוריים לו. וז״א דז״א הוא העיקרי שבו, הנקרא אלקים, שהוא הז״א עצמו, והוא אמצעי. ואו"א שבו, הם הפנימית בתוכו, כדי להחיותו. ולכן הנשמות אינם נמשכין, אלא בהיות ז״א כלול בי״ס שלו לגמרי, שיש לו ג׳ מוחין מעי״מ כנ״ל.