תוכן

ז) וראה והבן עתה, שכמו שבזווג תחתון הראשון מכולם, שהוא ביאה ראשונה לעשותה כלי, כנ״ל בדרוש המ״נ, שנתבאר שהניח בה ההוא רוחא לעשותה כלי, לצורך זווגים אחרים שיהיו אח״כ מאז ולהלאה, כן הזווג דנשיקין הראשונים, שהיה בעולם כאשר נאצלו זו"ן, ונזדווגו יחד בבחי׳ נשיקין, נתן זכר מיסוד שלו העליון, שהוא הלשון שבפיו, חד רוחא לתוך היסוד שלה העליון, הניתן בפי הנקבה, וההוא רוחא קדמאה, של אותן הנשיקין קדמאין, נשאר בנקבה תמיד שם, ביסוד אשר בפיה, לצורך הזווגים השאר, שיבאו משם ולהלאה. כדמיון מה שמשמש ההוא רוחא דיסוד התחתון שבה, לצורך שאר הזווגים, שיבאו משם ולהלאה. והבן זה היטב, ונמצא שיש כאן תרין רוחין, אחד רוחא דז״א דעאיל בפה הנקבה, אשר שרשו זכר, ונהפך לנוקבא בתוך פיה. ויש חד רוחא דנוקבא, דעאל בפי זכר, אשר שרשו נקבה, ונהפך לזכר. ואמנם בשניהם יש בחי׳ נקבה.