תוכן

ו) ועתה נבאר, איך כל א' מאלו התרין רוחין, נחלק לשנים, כמ״ש בפרשת תרומה, ד' רוחין אינון בנשיקה, וכל חד וחד כלול בחבריה כו'. פי', שהזווג התחתון אינו נכפל כנ"ל, שהרי הוא נותן מ״ד, והיא מ״נ. אבל כאן, הוא הזווג כפול, שכמו שהזכר נושק פה הנוקבא, גם היא נושקת פה הזכר. ונמצא שבנשיקות הזכר יש בו ב׳ בחי׳: א', הוא ההבל עצמו, שנמשך ע"י הנשיקה, והוא שורש ההבל עצמו. והב׳, מה שנתערב עם ההבל של הנוקבא, תוך פיה, ונעשה בחי׳ נקבה, ושרשו הוא זכר. וכעד״ז הנשיקות הנוק׳ אל הזכר, שהרי כשנושקת אותו, בהכרח נשאר בה שורש הבל של הנשיקה. והב', מה שנתערב עם הבל של הזכר, שניתן בו מפי הנוקבא אליו, ונעשה בחי׳ זכר, ושרשו היא נוקבא. והרי נתבאר, ענין ד׳ רוחין דאית בנשיקין.