תוכן

ה) ונודע, שאם אדם חוטא לפעמים ח"ו בהשחתת זרעו לבטלה במזיד, או באונס, ומאותם הטיפות נבראים מזיקים ושידין ורוחין, הק"ש שעל המטה נעשית חרב, והורגת אותם. שעל מציאות מיני שדים ומזיקין אלו, ארז"ל על פסוק וחרב פיפיות בידם, שע"י ק"ש שעל המטה, הורג שיעור גדול מהם. כמ"ש בזוהר, על פסוק לא ישכב עד יאכל טרף. ולכן צריך שיכוין האדם, כי בק"ש יש רמ"ה תיבות כנז', שהם: מ"ב, וע"ב, ון', וע"ב. ולכן אחר שתשלים הק"ש, תחזור לומר פעם אחרת, ה' אלקיכם אמת, כמו שעושה הש"צ, ועי"כ יושלמו כל הרמ"ח תיבות. וכשאומר פסוק שמע ישראל, יכוין כי יש בו ששה תיבות אחרות, וסך הכל רומ"ח. ויכוין שהרומ"ח הזה, הוא רי"ו ול"ב. פירוש: כי ג"פ ע"ב, שיש בג' הויות: ע"ב, ס"ג, מ"ה, הם רי"ו. והל"ב, הם ל"ב נתיבות חכמה. והם ששה שמות אלקים, שיש במוח דז"א בקטנותו, ג' מן אבא, וג' דאימא. ויש בכל א' מהם שלשה מלויים באות ה' שבהם, וסימנם יה"א שמיה רבא, כנ"ל בסוד הקדיש, והם יודי"ן ההין אלפין. והנה יה"א, בגימ' י"ו, והם י"ו בגימ' אלהים דמצד אבא, וי"ו בג' אלהים דמצד אימא, הרי ל"ב נתיבות מוחין דקטנות. וזהו סוד הרומ"ח, להרוג בו המזיקין הנזכר.