תוכן
טז) וז"ס, ה' בחכמה יסד ארץ, ולא כתיב ברא ארץ, או יצר ארץ, אלא יסד ארץ.
והענין הוא, כי מן החכמה נמשכו ה"ג מנצפ"ך, ביסוד המלכות, הנקראת ארץ, ונתיסדה בהם. ואע"פ שאבא הוא חסד, והמנצפ"ך הם גבורות, הענין הוא כמבואר אצלנו, כי לעולם בכל מקום, שרש החכמה הוא הגבורה, כי החכמה העליונה והקדומה מכולם, שהיא חכמה סתימאה דא"א, נתלבשה בתוכה הגבורה דעתיק יומין, וזכור כלל זה. והנה ענין הורדת שני מנצפ"ך אלו, הוא על ידי שני המוחין בינה וגבורה אשר נסתלקו למעלה כנז', וע"י מוח בינה, יורד מנצפ"ך באימא. וע"י מוח עטרא דגבורה, יורד המנצפ"ך למלכות. כנודע, כי עטרא דגבורה, הוא לצורך המלכות, והרי ע"י התקיעה הא' שהוא אברהם, ננסרו אלו הדינין דמנצפ"ך למטה.
