תוכן

ג) ואח״כ יצאו המוחין, וניתנו אליה עצמה, אז נגדלה היא כל האחור, כי כבר יש בה נשמה כמוהו. ודע והבן מאד, כי אז כל בחי' מלכות דז״א עצמו, שהוא ב״ן שלו, כנזכר במ״א, הוא דוגמת בינה עליונה, והיא דוגמת תבונה. וכל אחוריים שלו ננסרין, וניתנין אליה, ועי״ז נשלמה, כי היא דוגמת התבונה, הנעשית פרצוף גמור, בהתחברה עם הבינה. והנה הכלים הם ננסרין ונדבקין בה, כיון שהנשמה נכנסת בה, שהיא נשמת הכלים הננסרים, שהוא ב״ן דז״א, אורות וכלים, והבן זה מאד.