תוכן

א) דרושי פרטי עולמות כולם ונקראים שער חיצוניות ופנימיות בתראה. ענין אחור באחור, ופב״פ, הוא זה. דע, כי תחלה בעיבור לא היה בז״א, רק בחי׳ נפש לבד שבו, והוא המלכות שבו, וששה קצוותיו. וכשנולד, בא לו הרוח, ונשלם לו״ק, בימי היניקה. ואמנם הנוקבא קודם זמן העיבור, לא היה בה רק נקודת נפש שבנפש, מלכות שבמלכות שבה. ושיעורה עטרה שביסוד ז״א, שהוא מנפש שבו. ואח״כ בעיבור, נתוסף בה ו״ק הנפש, ונקרא רוח שבנפש, ואז גדלה כמדת היסוד עצמו דז״א, שהוא רוח שבו, אך אינן ו״ק שלמים כמוהו. אחר כך ביניקה, גדלה היא הנשמה שבנפש, וניכר ג׳ כלים שבה, שהם: כלי נפש, כלי רוח, כלי נשמה, כנודע שאין עוד כלים, רק ג׳ כלים אלו, אך הם בחי׳ נפש בלבד. באופן, שנשלם בה בחי׳ י׳ מלכיות שבה, הנקרא נפש גמורה, וכולם אינם רק מדה אחת, כמדת ת״ת דז״א. ואז היה הז״א ו״ק גמורים, והיא קצה א׳ גמורה.