תוכן

ו) וטעם התלבשות המוחין דז״א בנה״י דתבונה היא, כי יען אלו המוחין הם אורות גדולים, כי הם טיפות שממשיכין או״א בזווגם, ממה שלמעלה מהם, שהוא א״א. וא"א גם הוא ממשיך מעתיק. וכן עד יותר למעלה, מדרגה לפנים ממדרגה, ואין כח בז״א לקבלם, כי אם אחר התלבשם בנה״י דתבונה כנ״ל. ואחר עשות ג׳ בחי׳ הנקרא צלם, והלואי אחר כך שיוכל לקבלם. באופן, כי לב׳ סבות, נעשה ג' בחי׳ צלם: א׳ לפי שכל דבר שבקדושה עושה רושם, ומניח רשימו במקום שעובר כנ״ל. הב', כי הלואי שיוכל ז״א לקבל אורות האלו, אחר ג׳ המעטות הנ״ל, שהם ג׳ אותיות דצלם כנ״ל. ובודאי שאין מעלת האחרון שהוא צ', כמעלת ל. ומעלת ל, כמעלת ם העליונה מכולם. וז״א לא יוכל לקבל כי אם הארה מועטת, נקרא צ׳ דצלם, וזכור זה, ואל תשכח הקדמת ג׳ בחי׳ נה״י דתבונה: חיצון, אמצעי, ופנימי.