תוכן

טו) וגם ז"ס יעלזו חסידים בכבוד כו', פי': כי הנה נת"ל, שיש שני מיני איסורים בדבר זה: א' הוא המוציא שז"ל, והעושה זה נקרא רע, כמ"ש בזוהר על פסוק לא יגורך רע, ועל פסוק ויהי ער בכור יהודה רע, ועל פסוק אוי לרשע רע כו', והטעם הוא, מפני שכל כוונתו היא לעבירה גמורה. ועוד ט"א על פי הסוד, כי הטיפה ההיא מתלבשת באותה הקליפה דאשת זנונים, בבחינת רע גמור, בלי שום טוב כלל, כיון שכל כוונתו היתה לרעה לבד. ורשע הב', נקרא מי שאינו משהא עצמו על הבטן, עד שיכלו כל ניצוצות הזרע, ולאיש הזה אם אין בידו עבירה אחרת אלא זאת, ואפילו זאת אינה עבירה גמורה, אמנם היא כלולה מטוב ורע, כי כונתו בתשמיש ההוא היה לטובה, בבת זוגו, אלא ששיתף בו רעה זו, ולכן כנגד זה, הנה שיורי הטיפות ההם, מתלבשות בקליפות נוגה, הנקרא טוב ורע, כנודע אצלינו, וזכור זה. וכיון שהוא כן, נמצא שהעושים עבירה זו השנית, וחוזרים עתה בתשובה, ורוצים לתקנה, ולחזור ולקחת הטיפות ההם מתוך הקליפות, יקראו חסידים. וזמ"ש, יעלזו חסידים בכבוד כו'. וזה דיבר על הכת השנית משני הכתות הנזכרים.