תוכן

י) ואמנם ענין כוונת מיתת הגופות הנזכר, הוא בכוונת שמות, העולים בגימ', כמנין וחרב פיפיות בידם, כמשי"ת בע"ה. וזה ענינו, הנה אחר אשר נתבאר, כי עון זה פוגם עד או"א, אם כן צריכין אנו להוריד שפע מזלא קדישא עלאה דא"א, הנקרא דעת עליון החופף על או"א, כנודע דבמזלא אתכלילן. ומרוב האור הגדול ההוא הנשפע משם, אין יכולת אל הקליפה להתגבר, ולקבל הארה ההיא כלל ועיקר, ואז הם מתים. וכבר הודעתיך, כי זה המזלא עלאה דדיקנא עילאה דא"א, הוא נקרא דעת החופף על או"א, והוא בחי' שלשה הויות דיודין, שכל א' בגימ' ע"ב ושלשתם בגימ' רי"ו. וז"ס ע"ב רי"ו, שנתבאר אצלנו בענין ויעבור, וע"ש, שאותיות ע"ב רי"ו, הם ויעבר, והם צירוף עיבור, כי הוא עיבור של המשכת טיפת הנשמה משם, כי כללות כולם ביחד הם בחי' מציאות הויה דיודין העולה ע"ב. ובפרטן, הם ג' הויות, העולות רי"ו. ואם תחבר ע"ב רי"ו, יהיו בגימ' רפ"ח. וז"ס פסוק, והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, כי אהרן הוא חסד, שהוא בגימ' ע"ב. ולוי הוא גבורה, שהוא בגימ' רי"ו, ושניהם יחד בגימ' פרח.