תוכן

ד) וזה ענינה, דע, כי המוציא שז"ל, פוגם במחשבה, כי אינו משתמש בשום כלי ובשום ערוה, ועונשו גדול, שפוגם בדעת עליון דאו"א. וכמו שמעשיו הם זכר בלי נקבה, כן כביכול, גורם למעלה, שממשיך אותה הטפה של אותה נשמה, מן הזכר העליון, ואינה נשפעת במלכות אבל יוצא לחוץ אל הקליפה הנקרא קליפת נוגה, הנזכר בזוהר פרשה ויקהל, והיא ג"כ סוד אותה טיקלא, דאזדמנת בההוא סטרא דעשיקת נשמתין, כנזכר בתחלת הסבא דפרשת משפטים דצ"ה וצ"ו. הנה אשת זנונים דס"א, פתי לחוה באמצעות קליפת נוגה, כנזכר שם פרשת ויקהל, ונמשכת אותה הנשמה אליה, ואז מתחבר בה כח מזיק אחד, הנמשך מאותה אשת זנונים, ונעשית בחינת גוף א' אל אותה הנשמה. נמצא שהמוציא שז"ל, גורם שאותם טיפות של הנשמות, שעתידות לצאת ממנו בבחינת בנים, שיתערבו בס"א, ושם יתלבשו בגופות, הנעשות מסטרא דנחש אשת זנונים. ונמצא שהפך והחזיר הקדושה אל הטומאה, והטוב אל הרע.