תוכן

ד) וא"ת א"כ יהיו כ"א שמות של אהיה, ולא שם הויה. הטעם הוא, כי שם אהיה מורה, על בחינת התפשטות. אמנם ההויה, מורה על היותו כמו שהוא עתה, טרם שנתפשט במוחין. והנה הבטישא דקוצא דשערי הנזכר, לא הועילה רק להוציא הארה בלבד של המוחין, ואינה אלא בזמן שבהמ"ק קיים. אבל אחר החורבן, כבר נתבאר אצלינו, כי המוחין דגדלות מסתלקין, וחוזר ז"א לקטנות בכל יום ויום, בסוד חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא. ואמנם בשעת ק"ש ותפלה, יש בנו כח להחזירם בו, ואחר התפלה מסתלקין. אבל עכ"ז, נשאר שם כל היום קצת רשימו של הארה, ולכן כל היום הוא זמן תפילין. אבל בלילה, מסתלק אפילו הרשימו, ולכן לילה לאו זמן תפילין הוא.