תוכן
קלז)
וביאור המלות הוא: כי הנה אנו עתה בזה ובכן הג', שהוא בז"א כנ"ל, שהוא בסוד הויה דמ"ה דאלפין, ולכן צריך להזכיר בו ענין תקוה טובה הזאת, והוא, כי יש בו אותיות תי"ק ו"ה. פי': כי היצירה והעשיה, הם תי"ק ונרתק של ב' אותיות אחרונות ו"ה של ההויה, וזהו ות"ק ו"ה. והענין הוא, כי הנה אומות העולם, אין להם בחינת רוח, ומכ"ש נשמה, רק בחינת נפש בלבד מעולם העשיה, ואף נפש זו, היא מן הקליפה דעשיה, הנקראת רע. ולכן אנו אומרים בימי החול בעמידה, למינים אל תהי תקוה, פי': שאנו מתפללים, שלאומות העולם, וגם למינים שלא יהיה להם שום חלק ותי"ק ו"ה, שהם יצירה ועשיה. ואפילו בנפש דעשיה מצד הקדושה, לא יהיה להם שום אחיזה כלל. אבל עתה ביום ר"ה, אנו מתפללים, שאנו דורשיו יתברך, שיתן לנו תי"ק ו"ה מצד הטוב, ר"ל: שעל הפחות, אם אין בנו מעשים לקבל הנשמה העליונה מכולם, שהיא מן הבריאה, לפחות אל יחסר לנו רוח ונפש מן יצירה עשיה, הנקראים תקוה, מצד הקדושה שבהם, הנקראת טוב. וזמ"ש ותקוה טובה.
