תוכן

יב) אבל תפילין דר"ת, הם ממוחין דאבא, והוא, כי הנה היסוד שלו צר מאד, שהוא ארוך, ואינו רחב כיסוד הנקבה, ואין מקום להכיל החו"ג, ובתחילה נכנסין החסדים לתוכו, יען הוא עיטרא מעולה מעטרא דגבורה, ואחריו נכנסת עטרא דגבורה, וכיון שהמקום צר, דוחין הגבורות את החסדים למטה, ויוצאין מפי היסוד לחוץ. ואמנם ודאי הוא, שאינם יוצאין לחוץ ממש, שהרי נתבאר אצלינו, שהיסוד דאבא מתפשט עד היסוד דז"א, וארכם שוה, וא"כ א"א שיצאו לחוץ מיסוד ז"א, אבל הענין הוא, כי עתה בעת כניסת ראש היסוד דאבא בראש ז"א, עתה הוא שיוצאין לחוץ, בסוד התפילין, אבל אחר שנתפשט כולו בתוך ז"א, אז אין הדבר כן, אלא כמו שיתבאר בע"ה.