תוכן

כא) והנה הוא ראוי עתה לביאה, כי סוד הזווגים כולם, להמתיק גבורות האשה בחסדי הזכר, וכבר יש לו חסדים בדעתו, להמשיך משם טפה ע׳׳י זווג, לתתם בתוך היסוד דנוקבא אשר שם ה״ג. ולכן נקרא הזווג לשון דעת, בסוד וידע האדם את אשתו. וז״ס הנזכר בגמרא קטן מבן ט׳ שנים ויום אחד ביאתו ביאה. משא״כ עד עתה, כשלא נשלמו בחי' המוחין של צלם במקומן, גם לא הדעת שלו, ולכן עדיין הוא קטן גמור, ואינו ראוי לביאה.