תוכן
ד) והנה בדרוש הקודם נתבאר, כי אלו המוחין נק׳ צלם האדם, והם אור מקיף על ז״א, כמ״ש וע״ש, ונבאר בו ביאור יותר. דע, כי הצלם הוא פרצוף גמור, דק וזך מאד, ושלם בי״ס, והוא בחי׳ ד׳ מוחין, שהם חו"ב, ודעת שנחלק לחו״ג. והם נעשה פרצוף א׳ שלם בי״ס, ובזה הפרצוף הדק בעל י״ס גמורות יש בו מוחין, שהם חב״ד של י״ס האלו שבפרצוף הזה.
והנה הדעת של פרצוף זה, יש בו ה״ח וה״ג כנ״ל, והה"ח שבדעת זה של זה הפרצוף, הם שם מלמעלה קודם שיכנסו תוך ז״א להעשות בו מוחין פנימים, קודם כניסתן הם מתפשטין שם, הה״ח בה״ס חג״ת נ״ה של אותו פרצוף הדק, והבן זה היטב.
