תוכן

ח) ואמנם אלו הי' ספירות, בצאתם, יצאו מרוחקים האורות הפנימי שבהם, מן האורות המקיפים שלהם, הרחק גדול, כי אלו יצאו מאזן ימינית, ואלו מאזן שמאלית, והסבה הוא, כי אם היו מתקרבים יותר, לא היה יכולים התחתונים לקבל האורות האלו כלל, ומזה נמשך ענין אחר, והוא, כי הנה עיקר הוית הכלים הוא, ע"י הכאת ובטישת שני אורות אלו, שהם המקיף והפנימי יחד זה בזה, ומבין שניהם נולד הוית הכלים, ולפי שכאן באו מרוחקים זה מזה כנזכר, ולא עוד אלא שאפילו בסיום התפשטותם בשבולת הזקן, לא נתחברו יחד לגמרי כנזכר לעיל, ולכן נשארו אורות אלו בלתי כלים כלל, וכמו שיתבאר למטה בענין אורות היוצאים מן הפה דא"ק. גם דע, כי אלו האורות היוצאים מן האזנים, הם בחינת טעמים של הוי"ה דס"ג, ולא עוד אלא שהם חלק העליון משלשה חלקים שבהם כנזכר לעיל, והם, הטעמים אשר למעלה מן האותיות.