תוכן

כד) אח״כ הוא בחי׳ עיבור ב׳, לתת לו מוחין, ונשלם ז״א לי״ס, וזה נרמז בה', שצורתה ד״י, שהוא ד׳ על י׳. וע״כ אנו מציירין ההי״ן הללו, ד״ו, ד״י, ונותנין מעתה כח אל הטפה הנ״ל, הנמשכת עתה דרך שם, כדי שיהיה כח אח״כ בולד, שהיא הנשמה, להיות בב׳ עיבורים הנ״ל הא׳ והב', ואלו הם בחי׳ ק׳ ברכאן, שמקבלת הטפה בעוברה דרך ב״ן זה שבבינה, ביסוד שבה.