תוכן

ד) ואמנם סבת היות י"ה לבד בכתר, ושם ההוי"ה שלם בשאר ט' ספירות, הטעם הוא עם הנז' לעיל, כי הנה בכלי הכתר לא היה בו חסרון ומניעת אורו ממנו, אלא ב' פעמים, שהם ב' בחי' של הסתלקות האור מן הכלים. וכנגד ב' פעמים של ב' חסרונות אלו, נרמזו ב' אותיות י"ה (עיין ש' רפ"ח רפ"ד) בכלי הכתר, ונקרא כך כנזכר לעיל. אבל בט' ספירות התחתונות, אפילו בעת ב' התפשטות, היה חסרון אור בכלים שלהם, והוא, כי הנה בהתפשט האור תוך כלי הכתר, שהוא כלי הראשון המקבל האור, ואז בעוד שהוא מקבל אורו ומתפשט בו, היו שאר הכלים הט' תחתונים חסירי האור. ואע"פ שאין דומה חסרון הנמשך להם בעת ההתפשטות, לחסרון הנמשך להם בעת ההסתלקות, עם כל זה כבר היה קצת חסרון בבחינת ההתפשטות גם כן. ולכן ד' בחינות זמני חסרון שלהם, נקראו בשם ד' אותיות ההוי"ה. והענין הוא, כי הנה אור הא"ס להיותו בלי קצבה, אין נופל עליו, לא שם, ולא אות כלל חלילה וחס כנודע, והעשר ספירות להיות בהם קצבה, נקראים בשם ובאותיות של מספר וחשבון קצוב, הרי כי האותיות יורו על קצבת האורות וחסרונם, שאינם בבחי' אור הא"ס, ולכן על שם ארבע חסרונות שבהם, נקראים בשם ד' אותיות ההוי"ה.