תוכן

ב) עוד יש חלוק בג' נקודות הראשונות בעצמם, והוא, כי אלו הג' אורות שהם מחוברים יחד עד שבולת הזקן, הם נחלקים באופן הזה: כי נקודת הכתר, לוקח מאור האזן עצמה, ומכ"ש שנכללים עמה גם אור החוטם והפה. ונקודת חכמה לוקחת מאור חוטם. ונקודת בינה לוקחת מאור הפה. ולכן גם בהם עצמם היה בהם שנוי בעת שבירת הכלים, והוא, כי הכתר אשר יש לו ממשות האזן עליונה, נתקיים כלו, ולא נשבר. האמנם להיות שאינו לוקח אור האזן אלא ברחוק מקום בהיותו למטה בשבולת הזקן, כי מה שלמעלה מזה, מתפשט לב' צדי הפנים דרך האזנים, ואמנם אור העין מתפשט ביושר, ואינו פוגע באור האזן, עד שיגיע אל מקום שבולת הזקן, המכוון ביושר כנגד אור העינים, ולכן כיון שאינו פוגע בו, אלא בריחוק מקום, יש בו קצת חסרון, ונשבר גם הוא שבירה מועטת, כמו שיתבאר למטה. אבל או"א, אינם לוקחים אלא מאור החוטם והפה לבד כנזכר, אבל מאור האזן אינם לוקחים אלא הארה בעלמא, ונמצא שיש בהם ב' חסרונות: האחד הוא, שאינם לוקחים האזן האור ממש, רק הארה בעלמא. והב' הוא, כי אפילו הארה זו, אינם לוקחים אותה אלא בריחוק מקום, ואינם כמו הכתר בעצמו. שאעפ"י שלוקחו ברחוק מקום, לוקח ממשות האור עצמו, ולכן היה בו שבירה, אלא שהיא מועטת כנזכר, אבל או"א שאינם לוקחים אור האזן אלא ברחוק מקום, ולא עוד אלא שאינו רק הארה בעלמא, לכן היתה בהם שבירה יותר גדולה, והיא שבחי' האחור של הכלים שלהם, נשברו ונפלו. וז' תחתונים שהם בחי' זו"נ, שלא לקחו הארת האזן, אפילו הארה בעלמא, אפילו בריחוק מקום, ולכן נשברו הכלים שלהם לגמרי אחור ופנים.