תוכן

ב) ובראשונה, נבאר חילוק זמן ז"א בג' זמנים אלו, עם שכבר קדם ביאורם. דע, כי בהיותו בעיבור ראשון במעי אמו, היה ז"א בבחי' תלת כלילן בתלת, ולכן אז היה נרמז בסוד אות ו' זעירא, שבתוך ה' ראשונה של ההוי"ה שהיא באימא כנודע, ולכן היא בלא ראש, ו' זעירא, להורות ענין היותו אז תלת כלילן בתלת, ואינה ו' גדולה. וכשנולד ויצא לחוץ, אז נרמז באות ו' שאחורי הה"א ראשונה, כי זו היא אות בפני עצמה, וגם כי היא ו' רבתי עם ראש. וראש הוא"ו הזו רומזת, לכתר חכמה בינה, רישא דז"א בזמן הקטנות והיניקה, כי עדיין אז האיברים שלו דקים וקטנים כקרני חגבים, ולכן אינו נקרא רק בבחי' ו"ק לבד. אמנם להיות בו גם רישא בזמן הקטנות, יש ראש אל וא"ו זו. ושאר התפשטות הוא"ו, ירמוז אל ו"ק שבו. עוד יש זמן הגדלות, כי אז נקרא בשם הוי"ה גמורה הוא לבדו.