תוכן

ב) ואח״כ בלידה ויניקה, מתפשטין ויוצאין וניכרין גם החג״ת, למעלה מן הנה״י, ונעשה ו' שלימה בלי ראש, והרושם של ג״ר עדיין הם נעלמים תוך חג״ת, וזה הרושם נקרא מוחין דיניקה. ואלו המוחין דעיבור ויניקה, הם שמות אלקים כולם. ואמנם אלו המוחין שהם רושם ג״ר, אינם ממש תוך חג"ת, דא״כ כבר הם מחוברים יחד, אמנם באים מלובשים תוך נה״י אמא, ובעיבור, הם תוך חיצונית הכלי החצון, דנה"י דאמא. ודיניקה, תוך אמצעית נה״י דאמא. ונמצא אותו המלבוש דנה״י אמא, הוא המפסיק בין רושם ג״ר דז"א, אל חג״ת דז״א. ועי״ז אינם מחוברים לגמרי, ויכולין להתפרד ולהסתלק למעלה, או לירד למטה, כמ"ש בע״ה.