תוכן

יג) ונבאר מלת סכך. הנה נודע, כי הכתר כולל כל הט' ספירות שלמטה ממנו. ויש בו כללות, של כל מה שלמטה ממנו. וגם הת"ת עצמו דאימא, בודאי שכל האורות שבה משם ולמטה, כולם יורדים ועוברים בו. ונמצא לב' טעמים, הוא מוכרח, שבכתר הזה יהיה בו כללות כל מה שלמטה ממנו. ונודע, כי אורות אימא הנמשכין בתוך ז"א, הם מאה אורות, בסוד ק' ברכות, שהאדם מברך בכל יום. והם הוי"ה דס"ג שבאימא, והמילוי שלה, שהם ל"ז. והרי ס"ג ול"ז, הם בגימ' מאה. והם בחי' מקום אורות המכוסים והמגולים שבז"א, כמבואר אצלינו, בענין ו' בני לאה, עם דינה. וכל ק' אורות אלו, עוברים דרך הסכך שהוא הכתר דז"א, ונכללים בו, ומניחים הרושם שלהם בו, אלא שזה האור של הסכך הוא בחי' או"מ כנזכר. וע"כ נקרא סכך, אם כפי הבנת הלשון, שהוא מסכך עליהם בבחי' או"מ. ואם בבחי' הגימ' שלו, שעולה סכך ק', כנגד מאה אורות דז"א, היורדין דרך בו כנזכר.