תוכן

ב) ואמנם דע, כי טוב הוא לזהר שלא יישן האדם תיכף אחר תפלת ערבית, אמנם ישהא עד שיעברו ג' שעות מן הלילה, ואח"כ ישן. ועניין זה תלוי במ"ש רז"ל בפרק אין עומדים, חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת, ואח"כ מתפללים. ושעה אחת אחר התפלה עצמה. ופריך בגמרא, א"כ מאחר ששוהים כ"כ בכל תפלה ותפלה, תורתם ומלאכתם אימתי נעשית. ומשני, מתוך שחסידים היו כו'. וצ"ל, מה עניינם של אלו החסידים, כי בלי ספק להכרח גדול היו עושים דבר זה. אמנם סוד הענין דע, כי קודם חורבן ב"ה, כמעט שלא היו צריכים ישראל להתפלל, לפי שזו"ן היו תמיד פב"פ, כי מוחין דז"א, היו קיימין בו תמיד, ולא היו מסתלקים כלל, ולא היה אז צורך אל מעשה התחתונים ותפלתם, כדי להמשיך מוחין אל זו"ן, כדי לזווגם פב"פ. אבל אחר חורבן ב"ה בעו"ה, נסתלקו המוחין מן זו"ן, וע"י תפלתנו, אנו גורמין להחזיר ולהמשיך מוחין בזו"ן, כדי שיזדווגו בעת התפילה, וישפיעו שפע בעולם, ואחר התפלה חוזרין המוחין להסתלק מהם, עד זמן תפלה האחרת, וכה דרכם תמיד בכל תפלה ותפלה של ימי החול. גם ז"ס מ"ש בגמרא, שהיו קצת ת"ח מתפללים תפלת נדבה באמצע היום, וכונתם היתה להחזיר המוחין פעם אחרת, ולגרום זווג עליון בשאר עתות היום. גם ז"ס מ"ש בגמרא, שהיו קצת אותם החכמים, שהיו נוהגין ללבוש תפילין כל היום כולו. והטעם הוא, שעי"כ היו גורמין אל המוחין העליונים דזו"ן, שלא יסתלקו מהם כל היום, כמו שנתבאר זה לעיל בדרושי תפילין, בדרוש למה זמן התפילין הוא ביום ולא בלילה וע"ש. וגם שם נתבאר ענין הנזכר פה בסוד הסתלקות המוחין אחר כל תפלה ותפלה. ושם נתבאר ענין הסתלקות הזה מה ענינו, ולהיכן מסתלק, ומה נעשה ממנו ע"ש.