תוכן

ז) ובקונטריס אדם א' מצאתי, וז"ל, ובסוד ההויה דההין, שהיא בחינת רוחא דשדי בגווה, הנקרא בנימין, בסודו, מוסר האדם נפשו בנפילת אפים, באומרו אליך ה' נפשי אשא, ר"ת בגימ' ב"ן. והנה ע"י נ"א, מפיל נפשו למטה בעולם העשיה, כי בעמידה הוא עומד באצילות, ומפיל עצמו עד העשיה. ובשם ההויה דאליך ה' נפשי, יכוין כי הויה דס"ג, ה"ס אימא, מקננא בכורסייא דבריאה. הויה דמ"ה, הוא ז"א, מקנן ביצירה. הויה דב"ן, היא נוקבא מקננא בעשיה. ובאומרו הויה זו דאליך ה' נפשי אשא, יכוין שקושר ומעלה עשיה שהיא הויה דב"ן, ביצירה, שהיא הויה דמ"ה. ומעלה וקושר יצירה בבריאה, שהוא הויה דס"ג. ואח"כ מעלה שלשתם עד המלכות דאצילות, בסוד הויה דב"ן, יותר מעולה שיש בה, ואז נפשו של אדם נעשית גם היא מ"ן בתוכה, עם שאר המ"ן שעלו מן השלשה עולמות כנזכר.