תוכן

א) כבר נתבאר אצלנו, שיכוין להפיל עצמו עד עולם העשיה, ומשם יעלה מ"ן ע"י ההויה דב"ן, הנרמזת במזמור זה. והענין במה שנודע בזוהר בפסוק וצדיקים ירשו ארץ, כי ארץ העליונה נוקבא יתבא בין תרין צדיקים, צדיק עליון, וצדיק תחתון, והם יוסף ובנימין. וזה יובן, במ"ש רז"ל אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, אלא מביאה שניה, כמבואר אצלנו, שהענין הוא, כי בביאה ראשונה, יהיב בה רוחא דשדי בגווה, וה"ס בנימין, שפירושו ב"ן ימי"ן. שה"ס שני הגבורות שלא נתמתקו תוך היסוד דז"א כנודע, והם שני הויות, שהם בגי' ב"ן. ואלו השנים נותנם ז"א לנוקבא בביאה ראשונה. וזהו ענין ההוא רוחא דשדי בגווה, בסוד ויהי בצאת נפשה כי מתה, כמבואר אצלנו. ואלו הב' גבורות נעשים כלי לקבל המ"ן, ולהעלותם לגבי דכורא, לקבל מ"ד דיליה.