תוכן

ג) ונודע, כי כל קדושה היא בסוד המוחין, ובפרט באלו מוחין דאבא. וגם במה שהודעתיך באד"ר דקכ"ח ע"ב, בענין ת' אלפי רבוא עלמין דאתפשטו מחוורא דרישא דא"א כי אבא הוא הוי"ה דע"ב דיודין, ובה ד' יודין, וכל יו"ד כלולה מק', וה"ס ק"ש, ועם הד' יודין עצמן, הרי קדש. והיו אור המוחין דאבא, בוקע משני צדדי האזנים, ובמצח, אור החכמה וחסד מצד ימין. ואור בינה וגבורה מצד שמאל, והיו האורות מתפשטין בכל המצח. ונלע"ד כי שם ההויה הכתוב בו, היה ג"כ עד"ז, י"ה מצד זה, ו"ה מצד זה. ואמנם אני מסופק במה ששמעתי ממורי ז"ל אם הציץ היוצא ממוחין דאבא, הוא ע"ד תפילין היוצאים ממוחין דאימא, וכפי זה היו ג"כ בחינת ציציות יוצאין מן מוחין דאבא, כמו שיוצאים ג"כ ציציות ממוחין דאימא. או אם נאמר, דממוחין דאבא לא היו יוצאים רק אורות הציץ לבד, וצ"ע.