תוכן

ג) אח"ז הלידה מתחיל זמן היניקה, ונודע כי האשה בהיותה מינקת, הדם שבה עולה מן המקור אל השדים, ומתהפך ונעשה חלב, וממנו הולד יונק ונגדל. וצריך שנבאר ג' בחי' הנז', שהם: הדם, והחלב והשדים. הנה אותם ג' בחי' אחרונות, שהם: הוד, יסוד, מלכות, שבכל נקודה מהז' נקודות, שלא יכלו להתברר כלל בזמן העיבור, מרוב הסיגים הנאחזים בהם כנז', לכן כולם הם דינין קשין בבחי' דם, אמנם איננו דם נדה טמא לגמרי, כי עדיין הקדושה מעורבת בתוכו, כי לא הוברר ממנו כלל האוכל מתוך פסולת, וע"כ לא יצא עם דם הלידה שהוא סיגים גמורים, אמנם נשאר בתוך האשה בלי בירור. ואח"כ בהמשך זמן היניקה, מתברר לאט לאט, ע"ד שנתבררו שאר הבחי', בהמשך זמן העיבור. ואז בזמן היניקה, מתבררים ג' בחי' הנז' מעט מעט, וכל האוכל מה שמתברר, מתהפך ונעשה חלב טוב, ויונק אותו הולד שהוא ז"א, וע"י כך הולך וגדל, ונשלם בשש קצוות שבו.