תוכן

יט) ודע, כי (עיין ע"ח שער ל"ו פ"ב) קודם בית ראשון, נתוסף ג"כ אור גדול בז"א, והוא, כי בתחלה, הנה"י של אימא, שבתוכם המוחין של ז"א, לא נתפשטו בו, רק עד ההוד הראשון, של זמן היניקה, כנודע כי אימא עד הוד אתפשטת. והנה כשנגדל, עלה ההוד הזה, ונעשה גבורה. וכן על דרך זה, בכל הנה"י, שנעשו חסד גבורה תפארת. ואחר כך נתוספו בו נה"י חדשים כנודע, בסוד כונן שמים בתבונה. ונמצא כי ההוד דאימא, נתפשט עד הגבורה שבו, הנקרא הוד ראשון. ואח"כ בבית ראשון, נתפשט עוד למטה, עד ההוד הב' שנעשה מחדש. ובזה תבין, למה בית ראשון, הוא בה"א עילאה, ובית שני, הוא בה"א תתאה, כנזכר בס"ה בפרשת פקודי, והוא, לפי שבית ראשון נתפשטה אימא עד ההוד האחרון דז"א, אשר כנגדו הוא מוח הבינה, של הנקבה, בהיותה למטה מן החזה, ולכן היתה גם הנקבה, הנק' בית, יונקת אור אימא, הנק' ה"א עילאה, אבל בבית שני, לא נתפשטה אימא, רק עד הגבורה, הנקראת הוד ראשון, כמו שיתבאר. וכיון שאין המלכות יונקת מן אימא, הנקרא ה"א עילאה, לכן נקראת ה"א תתאה,