תוכן

ה) וזה סוד מה שאמרו בספר הזוהר בפרשת תצוה, כי דינים דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסיפא, וכבר נתבאר ביאורו בדרושים שקדמו, כי הנה הדינים אשר בז"א דכורא, הם נה"י שבו, כי הם דינים, להיותם לבר מגופא כנודע. ואמנם כשנכללים עם הנקבה, ונעשים מוחין לנקבה כנודע, הם נייחין בסופא, כי המוחין הם רחמים. אבל כשאין הנקבה נכללת בהם ע"ד הנז’, נמצאו הנה"י שבו מגולים לבדם, ועי"כ הם תקיפין בסופא. וזהו סוד, וה' המטיר על סדום וכו', כי זו"ן נק' הוא וב"ד, הנרמזים במלת וה' כשאחז"ל, והם מחוברים יחד למעלה, בפירקין עילאין דנה"י שבו כנזכר, ובבחי' זו אמר, וה' המטיר, הוא וב"ד. אבל בערך שהפירקין אמצעיים מגולים לבדם, נמצא כי המטרת גפרית ואש, היה מן ה' לבדו, הנקרא שמים, שהוא ז"א, ולא מב"ד: נוקבא. כי הוא המנהיג אז את העולם. ולפי שאין ז"א נק' רחמים, אלא כאשר דינים שלו נייחין בסופא, ונכללים במוחין דנוק’. אבל עתה שהם תקיפין בסופא כנזכר, המטיר גפרית ואש, חזר להיות דין.