תוכן

ז) ונבאר עתה, בחי' טוב ורע שבנוקבא דז"א דקדושה, אשר ממנה יונקת נוקבא דקליפה כנז"ל הנה הה' גבורות, המתפשטות בחסד שבה עד הוד שבה, הם עץ הדעת טוב ורע אשר בנוק', כדוגמת החמש חסדים שבזכר, שהם עץ הדעת שבו כנז"ל, כי הדעת של הזכר, עיקרם חסדים, ושל הנקבה גבורות. והנה כמו שהחסדים של הזכר, היו קצתם מכוסים תוך היסוד דאימא, ושם נקרא טוב, וקצתם מגולים, ונקראים רע. כן הדבר בגבורות הנקבה, כי הנה תחלה היו מקובצות תוך היסוד של הזכר, ובאחורים של היסוד דז"א , שם הוא ממש קו אמצעי, דעת ת"ת ויסוד דנוקבא כנודע, והנה בהתנוצץ האורות ההם מן היסוד דדכורא אל הנוקבא, יש בו שני בחי' גם כן, כי הנה נתבאר, שהיסוד דז"א מסתיים עד כנגד מקום הטבור של הנקבה, העומדת עמו אחור באחור, לפי שהיסוד הזכר הוא יותר ארוך ומתפשט מן היסוד של אימא כנודע, ולכן הגבורות שבנקבה המתפשטות עד הטבור שבה, הם עוברים דרך מסך כלי היסוד דז"א, ומאירים בה, ונקראים אורות סתומים, ומקום זה הוא נקרא טוב, ומשם ולמטה שהוא שליש תחתון דת"ת שבה, וגם הנצח והוד שבה, הם אורות מגולים, ונקראים רע.