תוכן

ה) והחילוק שיש בין אבא לאימא הוא, כי אבא הוא שם אהו"ה, בין בחסדים בין בגבורות, ואין הפרש ביניהם, אלא במציאות מילוי השם. אבל החסדים והגבורות דאימא, הם ג' אותיות אה"ו לבד, והחילוק שיש בין החסדים להגבורות הוא במציאות מילוי השם, והנה כאשר נזדווגו או"א, להוציא מאלו המוחין שלהם טיפות, כדי שיהיו מוחין אל ז"א, נתערבו יחד כולם בתוך היסוד של אימא, שהוא הרחם שלה, ע"ד מה שביארנו בענין עיבור הראשון דז"א, של בחינת תלת כלילן בתלת, שאמרנו שנקרא שם אהיה, בסוד ד' בתי תפילין של ראש, וביארנו כי הטעם הוא, לפי שהיו ז' בחינות של מלכים, ונכללו זה בזה בעת העיבור, ונמצאו שהם ג"פ ז', שהם כ"א כמנין אהיה, והנה גם בעיבור הזה של המוחין היה כך, כי נכללו אלו ד' מוחין אלו באלו, ונמצא כי מוח החכמה כלול מד' מוחין האחרים, שהם חו"ב וחו"ג, ועד"ז ג' מוחין האחרים. ונמצא כי הם ד' מוחין, כ"א כלול מד' מוחין האחרים, הם י"ו בחינות, וכל ד' מוחין הכלולים במוח הא', נקראים כולם חכמה, וד' הכלולים במוח הב', נקראים כולם בינה, וכן השאר. וכל זה הוא במוחין דאבא, ועד"ז ג"כ במוחין דאימא.