תוכן

יב) והנה הפסוק, רצה לבאר לנו, ענין הארה הנשארת בעולמות, ביום אסרו חג. וזמש"ה, אל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. והנה העיקר הוא בעולם היצירה והעשיה, אשר אפילו ביו"ט, נשארו מחוץ לעולם האצילות, והארותיהם נרמזו בפסוק זה. בראשונה הזכיר הארת היצירה, בד' ראשונות שלה, שהם עתה למעלה בד"ת דבריאה. והנה בימי החול, נקרא היצירה אל יהו"ה פשוטים כנודע, ועתה שד' ראשונות שלה, הם בד"ת דבריאה, נתמלא שם א"ל, במילוי אל"ף למ"ד, ובהתחברו עם הויה פשוטה שהיא כ"ו, אז הוא בגימ' יא"ר. וזמ"ש ויאר לנו, כי מה שהיה נקרא א"ל הוי"ה בימי החול, עתה קבל הארה יתירה, שנתמלא ונעשה כחשבון יאר, לרמוז אל ההארה שנתוספה בו עתה. ונודע הוא, כי הבריאה הוא שם אלקי"ם במילוי ובריבוע, שעולה בגימ' אלף עלמין דבריאה. ולהיות שהארה זו אשר לד' ראשונות דיצירה, שהם כמנין יא"ר, נמשך להם להיותם בד"ת דבריאה, שהוא שם אלקים, לכן נרמז ג"כ פה שם אלקים, שהוא כפשוטה בגימ' לנו, וזהו ויאר לנו.