תוכן

ט) וזהו טעם, היתר אוכל נפש ביו"ט. והענין הוא, כי המלאכות כולם, הם בקליפות, כנודע בסוד ט"ל מלאכות דשבת, וט"ל מלקיות, וט"ל קללות אשר נתקללו אדם וחוה, ונחש, והאדמה. והנה היצירה נקרא אוכל נפש, לפי שהיצירה נקרא אל יהוה כנודע, והם בגימ' אוכל. והעשיה נקרא נפש כנודע. ונמצא, כי בחי' אוכל נפש בלבד, מה שהוא מוכרח להחיות הנפש, יש בו אחיזה אל החיצונים, ולכן הותרה ביו"ט מלאכת אוכל נפש, וכל מלאכה אחרת שאיננה לצורך אוכל נפש, שהוא חיות בלבד, לא הותרה, כי אין אחיזה אל החיצונים, זולתי בחיות אוכל נפש בלבד. אבל מציאות שורש המלאכה, שהוא בעשיה, כי מלאכה בגימ' אל אדנ"י, שהוא עולם העשיה, אין בזה כח אל החיצונים, לפי שראש עולם היצירה, שהם ד' ראשונות שבו, נכנסו ביו"ט בעולם האצילות, ואין החיצונים יכולים ליינק, אלא בבחי' אוכל נפש תחתון דיצירה, שנשארו בו' ראשונות דבריאה, כי היצירה נקרא אוכל של העשיה הנקרא נפש כנודע.