תוכן
ו) והנה, כשנתחיל לספור ולמנות מן הוי"ת ע"ב אשר בא"ק, נמצא, כי הוי"ה דע"ב היא באות י' של ההוי"ה. וכל בחי' אורות הוי"ה דס"ג, באות ה' ראשונה. וכל הוי"ת מ"ה באות ו'. וכל הוי"ת ב"ן, באות ה' אחרונה. גם אם נצייר ד' אותיות ההוי"ה, בשם ס"ג לבדו, נמצא, כי הטעמים דס"ג, הם אות י'. והנקודות דס"ג, הם אות ה' ראשונה. ותגין, הם אות ו'. והאותיות, אות ה' אחרונה. הרי, איך נקודות דס"ג, היוצאים מן העין, הם בחי' אות ה' ראשונה כנז'. ואם נספור ונמנה כל ג' חלוקות הטעמים, כל חלוקה בפני עצמה, בג' אותיות ראשונות של ההוי"ה, נמצא, כי העינים, הם אות ה' אחרונה של ההוי"ה. הרי נתבאר, כי העינים יש בהם בחי' ה' ראשונה, וה' אחרונה. וזהו סוד פסוק, אני ישנה, שנדרש בספר התקונין, כאלו נאמר אני שניה. והוא, כי החכמה היא שניה, והיא אחרונה. כי כבר נתבאר לעיל, כי הטעמים בכתר, והנקודות בחכמה, והתגין בבינה, והאותיות בז' תחתונות. ונמצא, כי העינים הם בחי' חכמה, שהם הנקודות. ולסבה זו, נקראו חכמי הדור, עיני העדה, כמו שאמר הכתוב, והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, וכן ונעלם דבר מעיני הקהל. ולהיות כי באלו הנקודים, היה ענין מיתת ז' המלכים הנז' באדרא כמו שנבאר לקמן, לכן כתיב
והארץ היתה תהו וכו', כי כבר ביארנו, כי העינים הם בחי' ה' אחרונה, הנקראת ארץ, והארץ הזאת היתה תהו ובהו וחשך, הוא ענין בטול המלכים היוצאים ממנה הנקראים נקודים כנז'. ואח"כ נזכר תחייתם ותקונם, בפסוק
יהי אור ויהי אור.