תוכן

ד) וכבר נתבאר לעיל, כי בהוי"ה דס"ג יש בהם טעמים ונקודות וכו', והנה הטעמים נתחלקו בג' חלוקות, והם: באורות היוצאים מן האזן, ומן החוטם, ומן הפה כנז"ל. ואמנם הנקודות, הם בחי' האורות היוצאים מן העינים. והענין, כי הבל היוצא מן האזן, הוא מועט, ואינו נרגש אלא עד שישים האדם אצבעו על נקב אזנו, ואז ירגיש איך ההבל אשר בתוכו, ואינו יכול לצאת כבתחלה, הנה הוא מתהלך תוך האזן, ועושה ערבוביא ותנועה בתוך האזן, והנה ההבל הזה בצאתו חוץ מנקב האזנים דאדם קדמון, נעשה ממנו בחינת י"ס. ואח"כ מן ההבל היוצא מנקבי החוטם, שהוא יותר נרגש, יצאו י"ס אחרת. ואח"כ מההבל היוצא מן הפה, שהוא יותר חזק ונרגש מכלם, נעשו י"ס הנקראים עולם העקודים. וטעם הדבר הוא, כי כל מה שהאור מתרחק מלמעלה, ומתפשט למטה, נרגש ומתגלה יותר אל התחתונים. וג' בחי' אלו, הם ג' חלוקות שיש בטעמים דהוי"ה דס"ג.