תוכן

כב) והנה לסבת היות כל אלו הספיקות בע"י, לכן קראוהו בשם רישא דלא אתיידע, כנז' בריש אדרת האזינו, לפי שלא נודע לנו מה אורות יש בו, וכמה לקח. וספק זה עצמו, היה אל ישעיה הנביא ע"ה, ולכן אמר והשביע בצחצחות נפשך וכו'. וביארו בספר הזוהר בפרשת ויחי, דף רכ"א ע"ב, כי צח חד, צחות תרי וכו'. וביאור הענין הוא, כי גם אל ישעיה היה הדבר הזה בלתי נודע אצלו, והיה מסופק בענין הצחצחות האלו, אשר מקומם הוא בע"י, והיה מסופק אם הוא לוקח צח א', או שני צחות. והוא כמה שנתבאר לעיל, כי שני בחי' יש בע"י, והם מ"ה וב"ן, ושניהם בגימטריא צ"ח עם הכולל. והיה מסופק, אם אין בראשו דע"י רק כתר דב"ן, עם כתר דכתר דמ"ה ולא יותר, ויהיה זה צח א'. או אם נאמר, כי גם עולים בראשו, בחי' אורות חו"ב דב"ן כנז"ל, ומתחברים עם חו"ב דכתר דמ"ה, והרי זה צח שני, ונמצאו בראשו ב' צחות. ולכן נקט לישנא דספיקא, והוא צח צחות, צח וצחות כנז'.