תוכן

יא) וכבר נתבאר בענין לאה ורחל, העומדות שתיהם באחור ז"א, ורגלי לאה בבחי' העקבים שלה, בוקעים ונכנסים תוך חלל פנימיות ראשה של רחל, העומדת למטה ממנה. ועל ד"ז הוא פה, כי העקבים של בינה, בוקעים ונכנסים תוך ראש התבונה שלמטה ממנה. מה שאין כן בב' פרצופים של אבא וישראל סבא, אעפ"י שגם הם עומדים זה למעלה מזה. וטעם חלוק זה, הוא מובן במה שביארנו לעיל, כי הגבורות יצאו מפי היסוד ולחוץ בגלוי. קודם שיצאו החסדים, וקדם זמן אל הגבורות להיותם בגלוי, קודם החסדים. ואז היה הגלוי שוה, בכל ה' גבורות יחד. ולכן כאשר נתחלקו לשנים: בינה, ותבונה, נשאר בהם קשר אמיץ וחזק דביקות ההוא, להיותם מתחברים, ע"י היות העקבים דאימא, תוך ראש התבונה. וזהו סוד מה שאמרו חכמים ז"ל, בגמרא במסכת ערובין פ"ב די"ח ע"א, לא נצרכה אלא למקום חתך וכו' והוא מקום הפסק וחתוך שבין הבינה לתבונה, אשר נחתכו שם ה' גבורות לחצאין, חצים למעלה, וחצים למטה. ואותו האור שהיה במקום החתך, נכנס בבחינת עקב, תוך ראש התבונה, ונשאר אותו האור, נקרא מחלק הבינה, ונטלתו הבינה לחלקה, עודף על התבונה.